במקור: Disturbia
במאי: די. ג'יי. קארוזו
תסריט: כריסטופר ב. לנדון, קארל אלסוורת'
שחקנים: שיה לה-באף, שרה רומר, אהרון יו, דייויד מורס, קארי-אן מוס
אני לא אוהב את השכנה מהבניין ממול, או כמו שאני קורא לה, השכמו"ל.
אין לי התנגדות בסיסית לקיום השכמו"ל כצורת חיים שמבקשת לשרוד ולשגשג, אני הרי אפילו לא יודע איך היא נראית. מצד שני, אני יודע איך היא נשמעת: היא גועה כמו תאו מים הודי מיוחם, עם נימת לוואי קלה של צופר ערפל. אני לא אעשה לה כלום; אבל בניגוד אלי, יש אנשים שלא נרתעים מקצת אלימות ככלי לפתרון בעיות. או כדי לטפל באנשים מעצבנים. ובאנשים בכלל. האם מר טרנר, השכן של התיכוניסט קייל, הוא אחד מאותם קריזיונרים? קייל חושב שכן.
קייל עצמו (שיה לה-באף, 'רובוטריקים'), צריך להודות, קצת מג'נון לאחרונה, מאז שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. הנער הבעייתי משדך בין האגרוף שלו לפרצוף של המורה לספרדית, ונשלח למעצר בית. במקרה שקייל עובר טווח מסוים, שנגמר פחות או יותר בחצר שלו, האזיק האלקטרוני שעל הרגל שלו מתחיל לצפצף, וגם משדר את זה למשטרה, שבאה ועושה לו "נו נו נו". מילא להישאר בבית ולהפסיד לימודים, אבל זה נופל עליו בתחילת החופש הגדול! בהתחלה, כל מה שנשאר לקייל הכלוא לעשות, הוא להימרח, להתבטל, ולרגל אחרי אנשים שגרים לידו. החיים נעשים בבת אחת מעניינים, כאשר לבית הסמוך עוברת אשלי השווה (שרה רומר), שבעקבות החום – והוראת התסריטאי – שוחה בבריכה שלה בבגד ים עם השפעות מינימליסטיות חזקות. יחד עם החבר הכי טוב של קייל, רוני (אהרון יו), השלושה נפגשים אצל קייל כדי למצות את הבידור שכרוך בהצצה לשכנים.
בהדרגה, קייל מתחיל לשים לב לשכן ממול, מר טרנר (דייויד מורס, '16 רחובות'), שאוהב לארח בביתו נשים צעירות ופוחזות משהו, ואולי גם לעשות להן דברים לא יפים. קייל חושד שהאיש עגום המבט אינו אלא רוצח פסיכופט, שעליו שמע בחדשות. כלפי חוץ, מר טרנר מפגין מזג אדיב, ואפילו מפלרטט עם אמא של קייל (קרי אן מוס, מהמטריקסים. אחח, איך שהזמן רץ: רגע אחד את טריניטי, ולפני שאת מספיקה למצמץ, המטריקס משתנה סביבך, ואת אמא בת ארבעים של טינאייג'ר מתבגר). למרות התנגדות הסביבה, קייל ממשיך לעקוב אחרי מר טרנר, ולא נרתע גם כשזה האחרון מתגלה כחמום מוח לא קטן.
לזכות לה באף עומדת העובדה שגם אם יש לו שם של דאודורנט, הוא לא נראה כמו דוגמן מקמפיין של בושם חדש, כך שהוא די אמין בתור נער ממוצע, ואפשר להזדהות איתו. לחובתו ייאמר שנאומי האהבה שלו לבחורות נהיים מביכים מסרט לסרט, וזה בסך הכול הסרט השני שלו שראיתי. שרה רומר, עושה רושם, היא אחת שעם קצת מזל, תוכל לעשות בעתיד משהו מעבר ללבישה רבת-הבעה של ביקיני, ואילו אהרון יו, החבר המזרח-אסייתי, הוא חד משמעית הדמות החביבה משלושתם, בעיקר כשהוא מחליט שמעקב אחרי רוצח פוטנציאלי הוא הזמן הכי טוב למתוח אנשים. התפקיד הטוב מכולם שייך כצפוי לדייויד מורס, שאכן היה גורם לי לשדר אס.או.אס אם הייתי נתקל בו בפתאומיות, אבל זו לא חוכמה. מורס נראה באופן טבעי כמו אחד שמחסל אנשים וקובר את הגופות במקומות לא קונבנציונליים – כל מה שהוא צריך לעשות כדי להפחיד זה לכווץ את העיניים ולחייך בשקט.
מתחת לפני השטח שלו כמותחן קיץ פשטני, 'דיסטרביה' ניחן גם בעומק מפתיע, בגלל ההקבלה שנבנית בו באיטיות בין הדמות של קייל לדמות של מר טרנר, והניתוח המדויק והעוקצני של סביבת הפרבר השלווה, אשר מוציאה את שניהם מאיזון – אלגוריה רבת עוצמה לחוסר המנוחה של חברת השפע והפשע המערבית.
סתם, נראה לכם? 'דיסטרביה' הוא סרט פשוט, שיודע מה הוא רוצה לעשות: לבדר. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על תעשיית הקולנוע האמריקנית, אבל אי אפשר לקחת ממנה את המיומנות החלקלקה והקלילה בעשיית סרטים. בהתאם לכך, יש ב'דיסטרביה' קצת מכל דבר. חלק משמעותי מהסרט, במיוחד בחצי הראשון, הוא קומדיית-נוער רומנטית, שבה קייל מנסה להתחיל עם אשלי אך נתקל כל הזמן במכשולים הרגילים בסרטים כאלה – אתם יודעים: החבר הכי טוב, המסיבה הלא מתוכננת, החשוד ברצח בבניין ממול. בחצי השני, העיקר הוא הקטעים המותחים, כמו הנקודה שבה רוני מנסה לחדור לבית של מר טרנר, וקייל מתצפת עליו מהבית שלו כשעיניו יוצאות מחוריהן; הניסיון להחליט אם מר טרנר מנסה להרוג את הבחורה שנכנסה אליו הביתה, או שהשניים סתם עסוקים בפורפליי מסוג כלשהו. הרגעים האלה הם לא היצ'קוק, ואפילו לא ווס קרייבן, אבל הם מספיק יעילים. לצידם יש הפוגות קומיות, כשהמתח נשבר בפתאומיות, או בדיחות קטנות כמו מסע הנקמות שמתנהל בין קייל לילדים הקטנים מהמשך הרחוב.
שום דבר מזה לא מקורי, רציני או מיוחד, אבל השילוב מתפקד. עם זאת, הנקודה החלשה ביותר של 'דיסטרביה' היא תפניות מסוימות בעלילה. כמו שקורה הרבה בסרטים מסוגו, אחרי סוף הסרט נשארת הרגשה חמצמצה שהרוצח היה, איכשהו, גם גאון שטני שהערים על המשטרה במשך שנים, וגם מפגר קטנוני שלא ידע לברוח בזמן.
למי שאוהב את מותחני הנוער-נגד-הרוצח-הסדרתי שלו לא הכי הגיוניים, אבל קצת מותחים, קצת מצחיקים, וקצת מפחידים – 'דיסטרביה' מהווה סרט ראוי לצפיה. חוץ מזה, אני חושב שיכולה להיות לו השפעה מרגיעה ואנטי עבריינית על יחסי שכנות בין אנשים. לפחות, הוא גרם לי לוותר על החלום לחשמל את השכמו"ל – אני מרגיש, אני פשוט יודע, שאיזה תיכוניסט חטטן ממול ירגל אחריי, וינסה להסגיר אותי למשטרה.
חלון אחורי
זה מזכיר מאוד את חלון אחורי של היצ'קוק. (שיש לו רימייק יותר חדש עם קריסטופר ריב) האם זה רימייק רישמי? אם כן, יש סיבה כלשהי לראותו ולא את המקור?
-האשף הדגול
למיטב ידיעתי זה לא רימייק רשמי,
ומלבד הסיטואציה הבסיסית של מישהו שמרותק לביתו וחושד שהשכן ממול הוא רוצח – אין דמיון ממשי בין הסרטים.
בהסתייגות הקלה שאת 'החלון האחורי' ראיתי לפני איזה 10 שנים, אז אני לא זוכר אותו ממש טוב.
רימייק רשמי זה לא,
אבל ראיתי כבר רימייקים רשמיים שיש בינהם ובין הסרט המקורי פחות מהמשותף מאשר בין 'דיסטרביה' ו'חלון אחורי'. אף אחד לא יכול לטעון שהסרט לא קיבל, לכל הפחות, הרבה השראה מהסרט של היצ'קוק. (ואין שום בעיה עם זה).
השראה כן,
אבל זה כמו ההשראה של סרטים שנעשים "בהשראת סיפור אמיתי" – ההשראה אומרת שהסיפור המקורי הוא רק כמה קוים בסיסיים שעליהם מלבישים מה שרוצים.
זה מזכיר לי מקרה שקרה פעם, שאבא שלי עשה טעות והלך איתי לסרט 'המומיה' החדש, מתוך מחשבה שיהיה דמיון ל-'המומיה' המקורי, שהוא מאוד אוהב – סרט האימה המפורסם עם בוריס קארלוף משנות ה-30. כמובן שאבא התאכזב קשות.
חחחחחח
אבא התאכזב קשות. XD
זה באמת היה רגע ממש נמוך.
גם המילים וגם המשחק היו כל כך לא אמינים בקטע הזה, עד שלא הבנתי לחלוטין מה הם חשבו לעצמם כשהם הכניסו אותו.
אבל באופן כללי נהניתי מהסרט. נכון שהוא היה דבילי, אבל לא ציפיתי לשום דבר מעבר לילד טיפש שמציץ לשכנים שלו, שכנה שנראית טוב ושכן מסתורי וזה מה שקיבלתי.
קצת קשה לי להסביר למה
אבל אותו מונולוג בהחלט מגוחך של השחקן עם השם של הדאורדורנט, היה נקודת מפנה חיובית ביחסי אליו. לה-בף, או איך שלא כותבים לו, ממש עיצבן אותי ברובוטריקים, והתבאסתי קשות עקב ליהוקו לאינדיאנה ג'ונס 4. אבל אז ראיתי את דיסטרביה, ומצאתי את עצמי פתאום בצד שממש מחבב אותו.
לו רק הייתי גר בארה"ב, וצופה בסרטים בסדר הנכון…אולי הרובוטריקים לא היה כזה גרוע…
ואולי לא
חלון אחורי
ראיתי רק את הפרומו, וכבר בשניה השניה חשבתי "חלון אחורי"…
מצד שני, גם הפרומו שהוקרן לאחריו נראה לי מוכר בצורה חשודה (פלישת חוטפי הגופות).
אר
אני יכול לנחש שזה היה טריילר ל'Invasion', שהוא באמת רימייק ל'פלישת חוטפי הגופות'. רק שאם זה זה, אז הטריילר לא מעודכן – הקרנת 'Invasion' בארץ בוטלה, בעקבות הכשלון של הסרט בארה"ב.
סליחה אם אני לא מבין
אבל זו לא הייתה ביקורת קצת שניצקליינית?
"ביקורת קולנוע שלא מגלה את הסוף של הסרט" ?
זה מין קטע חדש מה-זה-מגניב של האתר!
הייתי עונה אם הייתי מבין את התלונה
אתה טוען שהביקורת מגלה את סוף הסרט? היא לא.
שרה רומר הזאת שווה.
אני אהבתי את הסרט. נורא חביב, מותח ומהנה.
בסוף היה קצת יותר מדי אקשן אבל ניחא.
טעם וריח וכל זה,
אבל רק כדי שהציבור יבין על מה מדובר, זוהי האישה שניצן הגדיר כ"מכוערת לגמרי":
'מכוערת לגמרי' היא באמת הגזמה,
אבל בסה"כ, היא לא יותר מסתם חמודה. (אני זוכר את האכזבה שלי כשהיה קלוז-אפ על הפרצוף שלה)
פויה!
לא הייתי נוגע בה עם מקל של 5 מטר…
לו רק יכולתי לגעת בה בלי.
הידד, רפרנט לבילויים!
הלוואי וכל הבחורות היו מכוערות כמוהה.
הלוואי וכל הבחורות היו מכוערות כמוהה.
כפי שנאמר טעם וריח
אני אישית חיכיתי לקלוז אפ המהולל אחרי סצינת הבריכה ומאוד התאכזבתי (שלא נאמר הזדעזעתי) מהפרצוף שלה
במיוחד שהשכנה מהבית ליד שאני רגילה אליה נראית כמו אלישה קתברג, השכנה הזאת ספציפית דיי מזעזעת.
ושוב… עניין של טעם וריח אני מניחה, אין צורך להרוג אותי רק בגלל שאני לא מתלהבת ממנה.
(אם כבר עדיפה מייגן פוקס מהרובטריקים לצידו של שיה-לה)
נו אז תגידי שאת בחורה.
היינו אומרים לך ישר שאת לא מבינה בזה
נו אז תגידי שאת בחורה.
אני לא מבינה איך זה שאני בחורה רלוונטי למשהו?
יש לי רשימה מאוד ארוכה של שחקניות שאני מזילה עליהן ריר
רק בגלל שאני לא מסכימה על ליהוק אחד זה לא עושה אותי "לא מבינה בעניין"
=בצחוק.
=בצחוק.
אה נו טוב
קארי אן-מוס?
היא היתה אמא מיוסרת גם ב"שוקולד". יש לה נסיון עם הדמות.
קארי אן-מוס?
אולי יש לה ניסיון בזה, אבל זה עדיין לא מתאים לה.
טרינטי הרבה יותר תפורה עליה
קארי אן-מוס?
גם ב-FIDO (שיצא בארה"ב שנה שעברה אני חושב אבל לא בישראל) היא משחקת את אותו התפקיד.
בכל אופן סרט לא מומלץ בעליל!
דג אמנון
מצטער.
אני מסכים. יש לה משהו מוזר בגוף ופרצוף של דג אמנון.
מצד שני, בחורות זה לא בדיוק הקטע שלי, אז מה אני כבר יודע.
סרט לא משהו בכלל
לא אהבתי ולא התחברתי…המניעים לא מצדיקים את המעשים. חוש ההרפתקנות הביזארי שתוקף את שלושת הילדים..ובכלל זה מהסרטים האלה שתוך כדי צפייה אתה אומר "נו ראיתי את זה פעם…"
הוא מזכיר לי יותר מדי סרטים..ובאמת יותר מדי..את כל סוף שנות ה90 הוא מזכיר קצת..ובאמת יש דמיון לא מועט ל"חלון אחורי"..ואולי באמת חלון אחורי לתקופה הזאת כבר לא עושה את העבודה שלו..בזמנו הוא היה מותחן מצמרר…אפילו היום חלון אחורי יותר מותח ומעניין מדיסטרביה לפי דעתי..בדיסטרביה אתה לא ממש מפהק..אבל לדעתי הוא סרט מיותר..שלא תורם לשום דבר…מבחינתי סרט טוב הוא סרט שמשאיר משהו בך גם אחרי שאתה צופה בו. ודיסטרביה אצלי נמחק ישר אחרי הקרדיט סיום.
סרט חביב ולא יותר. הסוף היה מאכזב במיוחד. עוד מישהו הרגיש ככה?
פרסומת אחת גדולה לגאג'טים של אפל
גאדג'טים של אפל
כגון Xbox360 של מייקרוסופט?
קטנוני
היו גם פלאפונים מגניבים כאמור…אבל בעיקר איפודים מסכי פלזמה של אפל לפטופים של אפל וכ"ו.
והשילוב בין אפל למייקוסופט זה בערך מה שתמיד קורה בסרטים ומה שפאקינג רובינו חולמים עליו- מכשיר עם עיצוב של אפל ותוכנות של מייקרוסופט.
אם כבר המשחק מפרסם את
ברר, לא סובל משחקי וידיאו טקטיים.
מה כתבתי קודם? אה: ''סרט בינוני מופרך וצפוי''.
כמה וכמה פעמים במהלך הסרט, הרגשתי שהנה, עומד להתממש הפוטנציאל המבצבץ מכל פינה, שהנה, תכף תתרחש תפנית עלילתית מעניינת או התפתחות בלתי צפויה של אחת הדמויות.
גורנישט מיט גורנישט. הסרט צפוי וברור כשמש כמו העובדה שתמיד דופקים את אנדריי ותמיד ידפקו אותו. הדבר המרגיז הוא, שבמהלך הסרט צצים להם כל מיני רמזים מטרימים שכמסתבר, מרמזים על לא כלום. במהלך כל הזמן שצפיתי בסרט הרגשתי שהתפנית הקטלנית בדרך. אבל לא.
איזה ''רצח אביו''? האב לא נרצח.
הוא באמת לא נרצח, אבל
(ים חסרי חשיבות לסרט)
הצגת התאונה בתחילת הסרט גרמה לזה להיראות כאילו המכונית שהתנגשה, התנגשה בכוונה. גם הקטע של הסטייה ברגע האחרון וגם זה שאחר כך מכונית נוספת התנגשה בהם על מה שנראה שלא היה כביש, גרם לי לחשוב שמדובר פה בהתנקשות.
כל הסרט ניסיתי לקשר את זה למשהו שקרה וזה לא התקשר! ואז הבנתי שכנראה שזו הייתה תאונה.
ממש לא.
תזכיר לי...
(ראיתי את הסרט לפני חודשיים ויותר..)
למרות שהייתי בטוח שזה היה רצח..
אני די בטוח שזו הייתה מכונית אחרת.
אני עד לפני דקות ספורות הייתי בטוח שזו לא..
אבל רד נשמע כל כך בטוח…
ובלי שום קשר, עכשיו שאני חושב על זה שרה רומר מאוד מזכירה לי את ג'סיקה ביל..
אני לא בטוח בכלל.
אני לא חושב שהסרט בא להפתיע או לחדש למי שכבר נחשף לסרטים בעלי אותו סגנון אלא פשוט לחשוף דור חדש של קהל לשבלונה העלילתית הזאת.
בדיוק כמו שכל שנה תצא קומדיית קולג'ים/סרט מצויר עם חיות מדברות/סרט אימה עם יצורים "שעד היום חיו במסתור"/דרמת ספורט על אנדרדוג/ילדים מעצבנים שמגלים ממלכה חבויה/ביוגרפיה על אישיות צבעונית (האחרון לא קשור אבל רציתי לציין בכל זאת).
תמיד יהיה מישהו שייתקל בהם בפעם הראשונה ויהנה פי כמה מידות מכל מאוכזבי הסרט.
(הערה לעצמי)
לקרוא את התגובות מעליי לפני (דגש) שאני מגיב..
לכן זה לא מופיע בביקורת
אבל עכרור – בבקשה לך.
סליחה,
אבל הסרט הזה הוא אשפה. זבל טהור.
תודה, אבל זה לא מעניין אם אתה לא מנמק.
יכול להיות שאף אחד לא חושב פה זה חרא סרט..
אבל גם לא שזה סרט מוצלח באופן בלתי רגיל, הוא עושה את מה שמצפים ממנו לעשות, וזה לבדר..
יכול להיות שאף אחד לא חושב פה זה חרא סרט..
אבל כאן העניין, שהוא מנסה לעשות מעבר לזה, ובכך קופץ לעצמו מעל לפופיק.
אני לא חושב שהוא ניסה לעשות משהו מעבר לזה.
לגלות את האפלה שמתחת לפרברים הוא משאיר לטוד סולונדז וחבריו. אין בסרט שמץ של דרמה רצינית: בחלקו הסרט הוא קומדיה, בחלקו השני הוא סרט מתח, אף אחד מהם לא רציני מדי.
התהיה הלא-מספיילרת:
"קצת מקוריות", במובן של לעשות בדיוק מה שאתה מצפה מהסרט לעשות?
התהיה המאוד-מספיילרת את 'חלון אחורי', בלבן: "קצת מקוריות" במובן של לעשות בדיוק מה שעשו בסרט המפורסם ביותר מבין סרטי המציצנות שיצאו אי פעם?
לא אהבתי את 'דיסטרביה', אבל אם הייתי צריך לערוך רשימה של נקודות האור שבו, הנון-טוויסט הזה היה במקום הראשון.
אני מאוד נהניתי
בעיקר הייתי משועשעת מהחבר הדביל ומהמצבים העגומים למדי אליהם נתקל נער השמפו שלנו בעודו מנסה לקלוט מה משמעות העובדה שהוא במעצר בית.
ולגבי הווידוי על הגג.. אוי.. כמובן שמה שהנערה היתה צריכה לעשות זה להעיף את הסטוקר (מהגג) לכל הרוחות, אבל..
—וידוי מזעזע על שנות השמונים—
הקטע הזה הזכיר לי את עצמי, בת עשרה (טוב, תחילת שנות התשעים), וכמה שרציתי שעלם-חמודות, לא חנון מדי, יגלה כמה שאני עמוקה, רגישה, חכמה ומשכילה, וזה בלי שאני אצטרך לגלות לו. הוי, וזה מה שקרה לבחורה בסרט (שגם נראתה כמו שרציתי להיראות בשנות העשרה שלי, ואם נודה בכל, בכל השנים שלאחר מכן). פלא שהיא נפלה בזרועותיו?
אני נפלתי. והוא אפילו לא הטעם שלי.
לא השתגעתי יותר מדי על הסרט.
הוא נחמד (לצפייה, מאכל, ולסתם שישדר ברקע), אבל לא מקורי מדי, מעט משעמם בקטעים מסויימים ומלבד מספר דברים מדליקים כמו השכנה ממול (;
, החבר הכי טוב..אין יותר מדי בסרט.